תארו לעצמכם שאתם צריכים להיפרד מאדם שאתם מאוד אוהבים ומעריכים, ואתם פשוט לא מוכנים לעזוב אותו אפילו לרגע אחד. זה בדיוק מה שקורה ברגעים המותחים שלפני הפרידה של הנביא אליהו מהעולם. אליהו רוצה לצאת למסע האחרון שלו לגמרי לבד. הוא היה אדם מאוד עניו וצנוע, ורצה להסתיר מתלמידו אלישע את הנס הפלאי של עלייתו לשמיים. לכן הוא אומר לו שֵֽׁב־נָ֣א פֹ֗ה, כלומר, תישאר במקומך ואל תבוא איתי. אליהו מסביר שקיבל שליחות מאת ה׳ ללכת עַד־בֵּֽית־אֵ֔ל, והוא מתכוון להגיע רק עד הקצה של העיר ולא להיכנס לתוכה, בגלל פסל של עגל זהב שהיה שם.
אבל אלישע מסרב בתוקף להישאר מאחור. הוא עונה לו חַי־יְהֹוָ֥ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ. בזאת הוא בעצם נשבע שלא יעזוב אותו בשום אופן. אלישע מזכיר בשבועה קודם כל את שם ה׳ מתוך כבוד, ומיד מוסיף את חייו של אליהו כדי להראות עד כמה המורה שלו יקר וחשוב לו. אלישע התעקש כל כך כי הוא ידע שכדי לזכות לקבל כוח רוחני גדול מהמורה שלו, הוא חייב להיות לצידו ממש ברגע הפרידה. בסופו של דבר, ההתעקשות של אלישע משתלמת ומסופר עליהם וַיֵּרְד֖וּ בֵּֽית־אֵֽל, בלשון רבים. בגלל שאלישע היה כל כך דבוק במורה שלו, פתאום גם הוא קיבל כוח פלאי וקליל כמו של מלאך, ושניהם ירדו יחד אל העיר במהירות ובקלות.