אליהו מורה לתלמידו אֱלִישָׁע להישאר בבית אל ואומר לו שֵׁב־נָא פֹה, לקראת שליחותו הדחופה מטעם ה' ליריחו. הקריאה בשמו נועדה להזכיר לו את מגבלותיו האנושיות מול טבעו הכמעט מלאכי של רבו, מתוך דאגה שאלישע העייף לא יעמוד בקצב ההליכה במסע הארוך והקשה. למרות הקושי הפיזי וניסיונות השכנוע, אלישע מסרב בתוקף ונשבע שוב שלא יעזוב את אליהו. בזכות סיוע אלוהי הוא מתגבר על העייפות, מצליח לשמור על הקצב המהיר, ויחד שניהם וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ.
מלכים ב, פרק ב׳, פסוק ד׳
וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֵלִיָּ֜הוּ אֱלִישָׁ֣ע ׀ שֵֽׁב־נָ֣א פֹ֗ה כִּ֤י יְהֹוָה֙ שְׁלָחַ֣נִי יְרִיח֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר חַי־יְהֹוָ֥ה וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּבֹ֖אוּ יְרִיחֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.