חשבתם פעם מה עובר בראשו של מנהיג שמבין שהוא עומד להפסיד במערכה? מלך מואב נמצא בדיוק במצב הזה. הוא סגור בתוך העיר שלו בזמן שמצור כבד מתנהל בחוץ, והוא רואה כי חזק ממנו המלחמה, כלומר צבא האויב פשוט חזק מדי ואין לו סיכוי לנצח כל עוד הוא נשאר מאחורי החומות. מתוך ייאוש, הוא מחליט לצאת למתקפת פתע. הוא לוקח אותו, שזה אומר יחד עמו, שבע מאות איש שלף חרב. למה דווקא לוחמים עם חרבות? כי עד עכשיו הם הגנו על עצמם מעל החומה בעזרת חצים וקשתות, אבל עכשיו הם יוצאים החוצה להילחם מקרוב, פנים אל פנים.
המטרה של מלך מואב היא להבקיע, כלומר לפצל את מחנה האויב ולפרוץ דרך היישר אל מלך אדום. הוא מבין שהוא לא יכול להילחם בכל הצבאות יחד, ולכן הוא בוחר לתקוף רק את מחנה אדום. אך למרות ההתקפה המפתיעה, לוחמי אדום מגנים על עצמם בהצלחה, והמואבים ולא יכלו להגיע אל המלך ולתפוס אותו. הכישלון הזה מוביל לסוף עצוב. מלך מואב, שלא הצליח לתפוס את מלך אדום, תופס במקומו את בנו הבכור ועושה לו מעשה אכזרי וקשה על החומה כנקמה. המעשה הזה גרם לאדומים לכעוס מאוד על עם ישראל, כי הם הרגישו שישראל השאירו אותם להילחם לבד ולא עזרו להם להציל את בן המלך.