תארו לעצמכם מצב שבו מנהיג מרגיש שהוא עומד להפסיד הכל, והייאוש מוביל אותו לעשות מעשה קיצוני ומפתיע כדי לשנות את המצב. זה בדיוק מה שקרה למלך מואב. כשראה שהוא מפסיד במלחמה ואין לו דרך להינצל, הוא לקח את בְּנוֹ הַבְּכוֹר, מי שהיה אמור להיות המלך הבא אחריו, והקריב אותו כקורבן עַל־הַחֹמָה מול כולם.
למה מלך מואב עשה מעשה כל כך קשה ועצוב? הוא שאל את האנשים שלו למה עם ישראל תמיד זוכה לניסים, והם סיפרו לו על אברהם אבינו שהיה מוכן למסור את בנו יצחק. מלך מואב רצה להראות שגם הוא מוכן לוותר על הדבר שהכי יקר לו בעולם כדי להראות את המסירות שלו.
המעשה הזה עורר קֶצֶף־גָּדוֹל עַל־יִשְׂרָאֵל, כלומר כעס גדול בשמיים. בבית דין של מעלה אמרו: תראו את מלך מואב, הוא מוכן לוותר על הבן שלו למען האמונה שלו, ואילו עם ישראל לא תמיד עושים את רצון ה' ולפעמים אפילו חוטאים בעצמם.
בגלל המצב הקשה והזעזוע העמוק ממה שקרה, הלוחמים הרגישו שאי אפשר להמשיך להילחם. וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ, הצבאות החליטו לעצור את המלחמה, עזבו את המקום וכל אחד חזר לארצו.