מלך מואב מעלה לעולה את בְּנוֹ הַבְּכוֹר שלו או את בנו השבוי של מלך אדום עַל־הַחֹמָה, בניסיון לחקות את מסירות אברהם לשם ה' או לשם עבודת השמש. המעשה המזעזע עורר קֶצֶף־גָּדוֹל עַל־יִשְׂרָאֵל, בין אם כזעם אנושי של מלך אדום על מות בנו במלחמה, ובין אם כקטרוג אלוהי על חוסר מסירותם של ישראל וחטאיהם. בעקבות זאת חשו הלוחמים כי אין עוד הצדקה להמשך הקרב, וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ. הצבאות נטשו את המערכה ושבו לארצם, כאשר ישראל ירדו לשפלות וישבו על הארץ באבל ובכלימה מתוך הבנה שנגזרה עליהם פורענות.
מלכים ב, פרק ג׳, פסוק כ״ז
וַיִּקַּח֩ אֶת־בְּנ֨וֹ הַבְּכ֜וֹר אֲשֶׁר־יִמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֗יו וַיַּעֲלֵ֤הוּ עֹלָה֙ עַל־הַ֣חֹמָ֔ה וַיְהִ֥י קֶצֶף־גָּד֖וֹל עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּסְעוּ֙ מֵעָלָ֔יו וַיָּשֻׁ֖בוּ לָאָֽרֶץ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.