חשבתם פעם איך משפט אחד קצר יכול להסתיר בתוכו התרחשות שלמה של קרב גדול? בזמן שצבא ישראל צר על עיר האויב, וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר, כלומר האויבים יצאו החוצה כמו שנהגו לעשות מדי פעם, כדי להילחם אֶת יוֹאָב, נגד שר הצבא יואב והחיילים שלו.
חיילי ישראל היו חזקים, הדפו את האויבים ורדפו אחריהם ממש עד לחומת העיר. אבל כשהם התקרבו אל תחת החומה, המגנים של העיר התחילו לירות עליהם חיצים מלמעלה. בגלל מכת החיצים הזו, וַיִּפֹּל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד, כמה מהלוחמים הגיבורים ביותר של צבא דוד נפגעו ונפלו בקרב, ובאותו הזמן וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי. מכיוון שאוריה נפל יחד עם המון חיילים אחרים בתוך מהומה של מלחמה, זה נראה כמו משהו רגיל שקורה בקרב, וכך איש לא חשד שהוא בעצם נשלח אל המקום המסוכן הזה בכוונה תחילה.