שמואל ב, פרק י״ג, פסוק כ״ג

האם יצא לכם לחשוב פעם כמה סבלנות צריך כדי לשמור סוד בבטן במשך תקופה ארוכה מאוד? אבשלום כעס על אמנון ושמר את הכעס הזה בלב, עד שהמחשבות שלו הפכו לתוכנית פעולה של ממש כדי לנקום בו. התוכנית הזו לא יצאה לפועל מיד. אבשלום המתין לִשְׁנָתַיִם יָמִים, כלומר שתי שנים שלמות. הסיבה להמתנה הארוכה הייתה שאמנון נזהר ושמר על עצמו מפני אבשלום. לכן, אבשלום היה צריך זמן רב כדי להעמיד פנים, להיות נחמד לאמנון ולגרום לו לחשוב שהכעס נשכח לגמרי. רק מתוך תחושת הביטחון הזו, אמנון יכול היה להסכים לבוא להתארח אצל אבשלום. ההזדמנות המצוינת של אבשלום הגיעה כאשר וַיִּהְיוּ גֹזְזִים, כלומר בתקופה שבה גזזו את הצמר של הצאן. באותם ימים היה מנהג לערוך משתה גדול ושמחה מיוחדת ביום הגז. החגיגה הזו נתנה לאבשלום תירוץ טבעי והגיוני להזמין אליו את כל בני המלך. המשתה נערך במקום שנקרא בעל חצור, אֲשֶׁר עִם אֶפְרָיִם. המשמעות של המילה עִם במשפט הזה היא שהמקום היה סמוך וקרוב לאזור שבו גר שבט אפרים.