יצא לכם פעם להרגיש שנעשה לכם עוול נורא, ורציתם שכולם ידעו את האמת כדי שיתקנו את מה שקרה? תמר נמצאת בדיוק במצב הזה. אחרי שאמנון פגע בה מאוד בניגוד לרצונה, היא לא מסתתרת או שותקת, אלא בוחרת לצאת החוצה כדי לזעוק לעזרה ולדרוש צדק. כדי להראות לכולם עד כמה הכאב שלה גדול, היא עושה פעולות שמבטאות צער עמוק. היא זורקת אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ כסמל לכאב שלה, וגם מניחה את הידיים על הראש, ולכן נאמר וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ. את הבגד העליון והיפה שלה היא קורעת מרוב יגון, וזהו הפירוש למילים כְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ.
תמר הולכת ברחוב כשהיא הָלוֹךְ וְזָעָקָה, כלומר צועקת ובוכה ברצף בלי לעצור. המטרה שלה היא שכולם יראו וישמעו את העדות שלה, ויבינו שאמנון עשה מעשה רע ושפגעו בה בכוח.
למעשה העצוב הזה הייתה השפעה גדולה מאוד על ההלכה שלנו. בעקבות מה שקרה לתמר, בית הדין של דוד המלך קבע חוק חדש וחשוב שנועד לשמור על כולם. הם אסרו על גבר ואישה שאינם נשואים להיות יחד לבד במקום סגור. החכמים הבינו שאם פגיעה קשה כזו יכולה לקרות אפילו לבת מלך צנועה שחיה בארמון שמור, היא עלולה לקרות לכל אחת, ולכן חייבים לקבוע כללי זהירות ברורים שיגנו על כולם.