אבשלום מגיע אל דוד המלך עם הזמנה חגיגית, המהווה למעשה תמרון פסיכולוגי מחושב שנועד להסוות תוכנית נקמה. אבשלום מודיע לאביו כי יש לו גֹזְזִים, כלומר עונת גז הצאן הגיעה, תקופה שנחשבה באופן מסורתי לזמן של שמחה גדולה, סעודות ומשתה [רלב"ג]. הוא פונה אל המלך בבקשה שיצטרף לחגיגה עִם עַבְדֶּךָ, ביטוי של ענווה שבו אבשלום מתייחס לעצמו [מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים כי בקשתו של אבשלום שהמלך ועבדיו יגיעו לאירוע לא נבעה מרצון אמיתי לארח אותם, וכי הוא ידע מראש שדוד יסרב. ההזמנה כולה הייתה תחבולה שנועדה להסיר מלב המלך כל חשד או ספק באשר לכוונותיו של אבשלום, ולהסתיר את השנאה העזה שרחש לאמנון על רקע מעשה תמר. לו היה אבשלום מבקש מלכתחילה רק את נוכחותם של אחיו, הדבר היה מעורר מיד את חשדו של דוד [אברבנאל].
האסטרטגיה של אבשלום הייתה בנויה בשלבים. הוא תכנן לנצל את סירובו הצפוי של המלך כדי לעבור בטבעיות לבקשה החלופית והאמיתית שלו. המטרה הייתה ליצור מצב שבו, לאחר שהמלך דוחה את ההזמנה, אבשלום יוכל להציע בתמיהה שאמנון, הבן הבכור ויורש העצר, ייצג את המלך באירוע במקומו. דרך הצגת הדברים מעניין לעניין נועדה לגרום להליכתו של אמנון להיראות כדבר מובן מאליו, וכך קיווה אבשלום להביא אותו למסיבה מבלי לעורר התנגדות [רלב"ג, אלשיך].