בגדיה המלכותיים של תמר עומדים בניגוד מוחלט להשפלה האכזרית שהיא חווה, כאשר היא מושלכת לרחוב בבושת פנים. הפער בין מעמדה הרם לבין ביזויה מתבטא היטב במלבושיה.
תמר עוטה כְּתֹנֶת פַּסִּים, שהיא בגד מהודר ומיוחד המורכב מפיסות בד תפורות ורקומות בצבעים מתחלפים, כשכל פס הוא ברוחב של כף יד [רלב"ג, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בגד יוקרתי זה מזכיר את הכתונת המפורסמת שעשה יעקב ליוסף [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מציין כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ, שכן זה היה מנהג הלבוש המקובל של בנות המלך [מצודת דוד], אשר נהגו ללבוש בגדים עליונים המבטאים כבוד ומעידים על מעמדן הגבוה [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על מתח מסוים בתיאור הבגדים: הפסוק פותח במילה "כתונת", שמשמעותה לרוב בגד תחתון, אך מסיים במילה מְעִילִים, המציינת לבוש עליון.
גישה אחת מסבירה כי במקרה זה אין הבדל בין המונחים, ושניהם מתארים את אותו הבגד ממש [מצודת דוד]. מעיל מלכותי זה היה עשוי בתבנית של כתונת, והיה מוכר וידוע באותה תקופה [רד"ק].
גישה נוספת מחדדת את ייחודן של בנות המלך: בעוד שאצל נשים רגילות בגד הפסים שימש כבגד תחתון בלבד, בנות המלך הבתולות לבשו אותו דווקא כבגד עליון. לכן, כל מי שראה את תמר ברחוב זיהה מיד את מעמדה, עובדה שהעצימה את הבושה בכך שבת מלך מסתובבת יחידה ומושפלת בשווקים [אלשיך].
לעומת זאת, יש המפרשים כי אכן מדובר בשני בגדים נפרדים, וכי דרכן של בנות המלך הייתה לעטוף מעיל עליון על גבי כתונת הפסים. לפי פירוש זה, במהלך המעשה הופשט מעליה המעיל העליון, וכאשר משרתו של אמנון הוציא אותה החוצה, היא נותרה לבושה בכתונת התחתונה בלבד. תיאור זה נועד להדגיש את גודל הביזיון, שכן היא נדחפה החוצה כשהיא מופשטת ממעילה, מבוזה מכבודה ומושפלת כאחת הפחותות שבעם [מלבי"ם].