לאחר רצח אמנון, אבשלום מוצא מקלט אצל מלך גשור, והכתוב מדגיש את אופי ומשך שהותו בגלות. מאחר שבריחתו אל תלמי מלך גשור כבר הוזכרה בפסוקים הקודמים, הפרשנים עומדים על הסיבה לכפילות בתיאור המנוסה.
גישה אחת מסבירה כי החזרה על המילים וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר נועדה רק לשמש פתיח לנתון החדש המופיע מיד לאחר מכן: ציון משך הזמן שבו שהה שם, העומד על שלוש שנים [מצודת דוד].
לעומת זאת, יש המזהים בכפילות זו תיאור של שלב חדש ומחמיר יותר במנוסתו של אבשלום. בתחילת גלותו, אבשלום נהג להסתובב ולהתלוות אל מלך גשור במסעותיו מעיר לעיר. אולם, כאשר הבחין כי דוד אביו מתאבל על בנו ימים רבים, התעורר באבשלום החשש שמא המלך ישלח אנשים לנקום בו. פחד זה גרם לו להימנע משהייה בערי פרזות שאינן מוקפות חומה או מנסיעה בדרכים חשופות. לפיכך, הכתוב מציין שוב כי וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר, כדי ללמד שהוא הפסיק את נדודיו ונכנס להתגורר באופן קבוע בתוך גשור עצמה, שהייתה עיר מלוכה ומבצר חזק. המילים וַיְהִי שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים באות להדגיש כי במשך כל אותה תקופה הוא הסתגר במבצר ולא יצא משם כלל [אברבנאל].