תמר ניגשת למלאכה ומקיימת את ציווי אביה במדויק, כאשר היא מכינה את המאכל ישירות לעיניו של אמנון [מלבי"ם].
תחילה היא לוקחת את הבצק. הפרשנים מתעכבים על השימוש במילה זו, שכן הקמח הופך לבצק רק לאחר הלישה. הגישה המרכזית היא שהכתוב מכנה את הקמח "על שם סופו", כלומר על שם התוצאה הסופית שתתקבל לאחר פעולת הלישה [רד"ק, מצודת ציון]. לעומת זאת, יש המפרשים כי אכן היה זה בצק שנילוש כבר קודם לכן עד לשלב מסוים, ותמר לקחה אותו ולשה אותו פעם נוספת במיוחד לצורך הכנת הלביבות [מלבי"ם]. אגב פעולה זו, המילה הכתובה ותלוש נקראת במסורת הקריאה כ"וַתָּלָשׁ" [מנחת שי].
לאחר הלישה נאמר וַתְּלַבֵּב, פעולה שמשמעותה חליטה. מדובר בתהליך שבו סולת עוברת תחילה בישול במים רותחים [רש"י, מצודת ציון].
בשלב הסופי נאמר וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת. הפרשנים מסכימים כי לאחר החליטה במים, הלביבות בושלו פעם נוספת במחבת עם שמן [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד]. בהקשר זה מובא כי הפועל "בישול" במקרא הוא מונח רחב, היכול לשמש גם לתיאור צלייה [רלב"ג].