עצת יונדב לאמנון טווה עלילה מחושבת שנועדה לפרוץ את החומות המגנות על נסיכה בתולה. התחבולה נשענת על תכסיס רגשי, המנצל את דאגתו של אב לבנו החולה כדי להכניס את האחות המוגנת היישר אל תוך חלל חדר השינה הפרטי.
השלב הראשון בתוכנית הוא וְהִתְחָל, כלומר עשה את עצמך כחולה, כדי שכאשר יבוא המלך לִרְאוֹתֶךָ – במובן של ביקור חולים – תוכל לבקש את מבוקשך [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון]. בקשתו של אמנון היא וְתַבְרֵנִי (מילה הנהגית בבי"ת רפה [מנחת שי]), כלומר תאכיל אותי, אֶת הַבִּרְיָה, שהיא סעודה [רש"י], מאכל [רד"ק] או אכילה מועטת [מצודת ציון]. המאכל הספציפי שאותו התבקשה להכין, כפי שעולה מן המקורות, הוא בצק המטוגן בשמן במחבת [אברבנאל].
האמתלה הגלויה לבקשה זו נשענת על טבע האדם: כאשר אמנון החולה יראה את תמר מכינה את המאכלים מול עיניו, עצם המראה והריח יעוררו את תאבונו שאבד, וכך הוא יצליח לאכול מידה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
באשר לכוונתו הנסתרת של יונדב במתן העצה, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. גישה אחת גורסת כי יונדב תכנן מראש תחבולה זדונית שנועדה לאפשר לאמנון לבצע את זממו. ברגע שאמנון ראה שיונדב מסכים עמו, הוא התיר לעצמו את המעשה, כאשר המסר הסמוי בעצה היה שברגע שתמר תגיע אליו לחדר, הוא יוכל לעשות ככל העולה על רוחו [אברבנאל, מצודת דוד].
לעומת זאת, יש המפרשים כי יונדב כלל לא העלה על דעתו מעשה נבלה. מטרתו הייתה לעזור לאמנון לגלות את ליבו בפני המלך ותמר בדרך מותרת, כדי שדוד ישיא לו אותה כדין. לשם כך, יונדב שם בפיו של אמנון בקשה בסדר הפוך: קודם וְתַבְרֵנִי לֶחֶם (שתאכיל אותו בידה) ורק אחר כך וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת הַבִּרְיָה (הכנת האוכל). הקדמת ההאכילה להכנה נועדה לאותת לדוד שעיקר רצונו של אמנון אינו באוכל עצמו, אלא בקרבתה של תמר ובמגע ידה, מתוך תקווה שהמלך יבין כי בנו חולה מאהבה אליה [מלבי"ם].