בסביבתו הקרובה של אמנון נמצא אדם בעל השפעה מכרעת על מהלכיו. המקרא מציג את יונדב כרֵעַ, כלומר חבר ואוהב קרוב [מצודת ציון]. מבחינה משפחתית, יונדב היה בן דודו של אמנון – בנו של שמעה, מאחיו הגדולים של דוד – וככל הנראה היה מבוגר מאמנון [ביאור שטיינזלץ].
התואר המרכזי המוענק ליונדב הוא אִישׁ חָכָם מְאֹד, הגדרה שמעוררת קושי פרשני. בדרך כלל בכתבי הקודש, התואר "חכם" ללא תוספת מתייחס לאדם המשתמש בחכמתו לטובה [מלבי"ם]. אולם במקרה זה, הפרשנים מסכימים כי חכמתו של יונדב ניתבה לדרך שלילית. הוא מתואר כאדם שהיה חכם להרע ולרשעה [רש"י, מצודת דוד]. חכמתו התבטאה בהיותו אדם נבון שיודע למצוא תחבולות ולתת עצות יעילות, גם אם אינן מוסריות כלל [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
השפעתו של יונדב באה לידי ביטוי בכך שהצליח להשיא את אמנון לבצע מעשה שהיה לו קשה לעשותו תחילה. ברגע שעצתו המתוחכמת של יונדב ניתנה, היא הסירה את עכבותיו של אמנון והתירה לו בעיני עצמו לממש את כוונתו [רלב"ג].