לאחר גירושה בביזיון, תמר נותנת פומבי לאסון שחוותה באמצעות סמלי אבל מובהקים המבטאים צער עמוק. היא זורקת אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ כסמל לכאבה, וקורעת את בגדה העליון והנאה, כְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ. ביטוי נוסף ליגונה ניכר כאשר וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל רֹאשָׁהּ, והיא בוחרת שלא להסתתר אלא לצאת אל המרחב הציבורי כשהיא הָלוֹךְ וְזָעָקָה, צועקת ובוכה באופן מתמשך. זעקה פומבית זו נועדה לגלות ברבים את רעתו של אמנון ולשמש עדות לכך שנאנסה בעל כורחה. בעקבות מעשה חמור זה בבת מלך, גזר בית דינו של דוד איסור הלכתי על התייחדות עם אישה פנויה.
שמואל ב, פרק י״ג, פסוק י״ט
וַתִּקַּ֨ח תָּמָ֥ר אֵ֙פֶר֙ עַל־רֹאשָׁ֔הּ וּכְתֹ֧נֶת הַפַּסִּ֛ים אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יהָ קָרָ֑עָה וַתָּ֤שֶׂם יָדָהּ֙ עַל־רֹאשָׁ֔הּ וַתֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וְזָעָֽקָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.