תארו לעצמכם מצב שבו מישהו פוגע בכם, אבל מבקשים מכם לשמור את זה בסוד ולא לספר לאף אחד. איך הייתם מרגישים? תמר עברה חוויה קשה וכואבת מאוד בגלל אחיה אמנון, שפגע בה. כשהיא חוזרת הביתה, אחיה אבשלום מבין מיד מה קרה. הוא פונה אליה ושואל: הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ. שימו לב שהוא קורא לו "אמינון" במקום אמנון. הוא משתמש בשם מוקטן כדי להראות שהוא כועס עליו ומזלזל בו. כשהוא אומר הָיָה עִמָּךְ, זוהי דרך עדינה ועקיפה לשאול אם הוא זה שעשה לה את המעשה הרע.
אבשלום מייעץ לה: וְעַתָּה אֲחוֹתִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא. הוא מבקש ממנה לשתוק ולא לעשות מזה רעש גדול בחוץ. הוא חושב שבגלל שאמנון הוא אחיה, עדיף לשמור את הסוד כדי למנוע בושה גדולה למשפחה ולה עצמה. הוא מוסיף ואומר לה אַל תָּשִׁיתִי אֶת לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה, כלומר, אל תקחי את זה ללב ואל תצטערי, כי מה שנעשה כבר נעשה ואי אפשר לשנות אותו.
אבל עצה כזו לא באמת יכולה לנחם לב שבור. התוצאה הייתה שוַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ. המילה וְשֹׁמֵמָה נכתבת כאן בצורה מיוחדת כדי לתאר עצבות עמוקה מאוד. תמר, שפעם הייתה יוצאת, מבלה ושמחה, מסתגרת עכשיו בבית, מפוחדת, בודדה ועצובה. באותם ימים, לילדים הבוגרים של המלך לא היה חדר בארמון אלא היו להם בתים פרטיים משלהם, ולכן היא גרה בבֵּית אַבְשָׁלוֹם. בכל יום אבשלום ראה את אחותו מסתגרת ועצובה. המראה הזה גרם לו לשנוא יותר ויותר את אמנון בתוך הלב, שנאה שבהמשך תוביל לנקמה קשה, במהלך שהיה חלק מהתוכנית של ה'.