שמואל ב, פרק י״ג, פסוק י״ב

תארו לעצמכם שאתם נמצאים במצב ממש מפחיד, ומנסים לשכנע מישהו לעצור ולא לעשות משהו רע. מה הייתם אומרים לו? תמר נמצאת בדיוק במצב כזה, חסרת אונים, כשאמנון מנסה להכריח אותה לעשות משהו חמור מאוד בניגוד לרצונה. במקום לשתוק, היא מנסה לעצור אותו בעזרת מילים חכמות ונוגעות ללב. קודם כל היא זועקת אַל אָחִי, כלומר, היא מזועזעת ושואלת אותו איך ייתכן שהוא, האח שלה, יעשה לה מעשה כל כך נורא. לאחר מכן היא מתחננת אַל תְּעַנֵּנִי, ומבקשת שלא יכפה את עצמו עליה ויגרום לה צער וכאב עמוק. תמר לא מסתפקת רק בזה, אלא מזכירה לו את המוסר של העם שלנו ואומרת כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. היא מסבירה לו שאולי אצל עמים אחרים זה מקובל לקחת נערות בכוח, אבל בעם ישראל מתנהגים בכבוד ולא עושים דברים כאלה. בסוף דבריה היא צועקת אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת, ומסבירה שזה מעשה מכוער ופסול. תמר מנסה בכל כוחה להגן על הכבוד שלה, אבל גם על הכבוד של אמנון, כדי שלא יעשה מעשה שיתבייש בו אחר כך.