שמואל ב, פרק י״ג, פסוק י״ב

בשעת מצוקה מול תוקפה, תמר מנסה למנוע את הפגיעה בה באמצעות טענות מוסריות, משפחתיות ולאומיות. היא זועקת אַל אָחִי מתוך זעזוע על כך שאחיה מסוגל למעשה כזה, או לחלופין כרמז לכך שמבחינה הלכתית אינם נחשבים אחים, ולכן יוכל לשאת אותה לאישה כדת וכהלכה ללא כפייה. היא מתחננת אַל תְּעַנֵּנִי, כלומר אל תאנוס אותי ותגרום לי צער וחרפה. תמר מזכירה לו כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל, שכן בניגוד לעמים אחרים, אונס בתולות ולקיחת אישה בכוח מנוגדים לחלוטין למנהג ישראל. לכן היא דורשת ממנו אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת, שהיא מעשה של כיעור, גנאי ותועבה.