שמואל ב, פרק י״ג, פסוק ל״ו

מיד כאשר סיים הדובר את דבריו, כלומר כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר, מגיעים בני המלך ופורצים בבכי מתוך הלם על מות אמנון וזעזוע על הרצח שהתרחש בתוך המשפחה. לנוכח המראות, וְגַם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו בָּכוּ בְּכִי גָּדוֹל מְאֹד. צערו הכבד של דוד נבע מתחושת אשמה על כך ששלח את אמנון למשתה שבו מצא את מותו, ומההכרה שהאסון הוא פועל יוצא של עונש שגזר על עצמו בעבר. נוסף על כאב האובדן, דוד בכה גם על אבשלום שהפך לרוצח אחיו, ומתוך חרדה עמוקה מהשתלשלות האירועים ההרסנית שתנבע מקרע משפחתי זה.