עם חלוף הזמן שקע יגונו של דוד, כִּי נִחַם עַל אַמְנוֹן כִּי מֵת, שכן דרך העולם היא להתנחם על אדם שמת ואינו יכול לשוב. מששכך האבל התעוררו רגשותיו כלפי בנו החי, ונפש דוד השתוקקה לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם בעוצמה כה רבה עד שכמעט יצאה מגופו מרוב כמיהה. השימוש במילה וַתְּכַל בלשון נקבה מוסבר כהתייחסות לנפשו שכלתה מגעגוע, או לאשתו שהפצירה בו להשיב את בנם. קריאה שונה לחלוטין מפרשת מילה זו מלשון כליאה ומניעה, ומלמדת שדוד או אישה ממשפחתו עצרו את הכעס ומנעו יציאה למסע נקמה באבשלום.
שמואל ב, פרק י״ג, פסוק ל״ט
וַתְּכַל֙ דָּוִ֣ד הַמֶּ֔לֶךְ לָצֵ֖את אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם כִּי־נִחַ֥ם עַל־אַמְנ֖וֹן כִּי־מֵֽת׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.