שמואל ב, פרק י״ג, פסוק א׳

המילים וַיְהִ֣י אַחֲרֵי־כֵ֗ן מציינות את תחילת התגשמות העונש שגזר ה' על דוד בעקבות חטאו, אף שיש הרואים בכך רק רצף זמנים. הכתוב מדגיש כי תמר היא אָח֥וֹת לאבשלום, שכן שניהם נולדו לאותה אם, מעכה בת מלך גשור. לפי הגישה המרכזית, תמר נולדה לפני שאמה התגיירה, ולכן לא נחשבה על פי הדין לבתו של דוד והייתה למעשה מותרת לאמנון. מנגד, יש הסבורים כי נולדה לאחר הגיור, הייתה אסורה על אמנון לחלוטין, ומיוחסת לאבשלום משום שגדלו יחד והוא שעתיד לנקום את נקמתה. על אמנון נאמר וַיֶּאֱהָבֶ֖הָ, שכן בהיותו הבכור ויורש העצר הוא התרגל לכוח ולפינוק, ובחר להשיג אותה בעורמה במקום לשלוט ביצרו.