יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשמישהו מבין שהוא עשה מעשה חמור ונבהל מהתוצאות? לאחר המקרה העצוב שבו אמנון מצא את מותו, אבשלום פחד מאוד ולכן נאמר וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ אֶל תַּלְמַי. אבשלום ברח אל מלך גשור שקראו לו תלמי. למה הוא ברח דווקא אליו? כי תלמי היה סבא שלו, אבא של אימא שלו. אבשלום הרגיש בטוח שסבא שלו ישמור עליו, ייתן לו מקלט ולא יסגיר אותו לידי דוד המלך.
בזמן שאבשלום מצא לעצמו מחבוא, דוד המלך נשאר מאחור עם לב כבד מאוד. הכתוב מספר עליו כי וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ כָּל הַיָּמִים. דוד בכה והתאבל על בנו אמנון בכל יום ויום, מבלי לפספס אף יום, ואפילו בשבתות ובחגים הוא לא הצליח לשמוח. מלבד הכאב הגדול על אמנון, הוא גם היה עצוב מאוד על כך שאבשלום נאלץ לברוח כל כך רחוק מהבית.
אולי אתם שואלים את עצמכם, למה דוד כל כך שקוע בעצב עכשיו? הרי בעבר, כשנפטר תינוק קטן שהיה לו, דוד קם מיד, התרחץ, אכל והפסיק להתאבל. ההסבר לכך הוא שהתינוק היה קטנטן ממש ונפטר בידי שמיים. לעומת זאת, אמנון היה אדם בוגר, נסיך שהיה מיועד להיות המלך הבא, והחיים שלו הסתיימו בפתאומיות ובצורה כל כך טרגית וקשה. בגלל האסון הכבד הזה שקרה בתוך המשפחה, דוד פשוט סירב להתנחם והמשיך להתאבל עליו זמן רב.