תארו לעצמכם שמישהו רוצה לגרש אדם אחר מהחדר שלו, והוא עושה את זה בצורה הכי מעליבה שאפשר. כשאמנון מגרש את תמר, הוא קורא למשרת שלו ומצווה עליו לקחת אֶת זֹאת החוצה. הוא נמנע בכוונה מלקרוא לה בשמה, ומשתמש במילים האלה כדי לזלזל בה ולהשפיל אותה. כדי להחמיר את המצב, אמנון מוסיף את הפקודה וּנְעֹל. הוא מבקש מהמשרת לסגור את הדלת במנעול מיד אחרי שתמר יוצאת, רק כדי להיות בטוח שהיא לא תוכל בשום אופן להיכנס שוב פנימה.
שמואל ב, פרק י״ג, פסוק י״ז
וַיִּקְרָ֗א אֶֽת־נַעֲרוֹ֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ וַיֹּ֕אמֶר שִׁלְחוּ־נָ֥א אֶת־זֹ֛את מֵעָלַ֖י הַח֑וּצָה וּנְעֹ֥ל הַדֶּ֖לֶת אַחֲרֶֽיהָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.