תארו לעצמכם שמועה שמתגלגלת מאוזן לאוזן, וכל אדם ששומע אותה מוסיף לה פרט קטן, עד שהיא הופכת למפחידה הרבה יותר ממה שקרה באמת. זה בדיוק מה שקרה בארמון, כשדוד המלך שמע שמועה נוראית שכל בניו נהרגו. כולם נבהלו מאוד, אבל אז ניגש יונדב כדי להרגיע את המהומה בעזרת היגיון. הוא פונה לדוד ומבקש: אַל יֹאמַר אדוני, כלומר, אל תחשוב בטעות שבאמת אֵת כָּל הַנְּעָרִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ. השמועה המוגזמת הזו התפשטה רק בגלל שאנשים חשבו שאבשלום רוצה לסלק את כל האחים שלו כדי להיות המלך הבא.
יונדב מסביר שזה בכלל לא נכון, ומרגיע את דוד: כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת. לאבשלום לא הייתה שום סיבה לפגוע בשאר האחים, כי הוא לא ניסה להשתלט על המלוכה. יונדב ממשיך ומסביר: כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה. המילה שׂוּמָה מתארת תוכנית פעולה מסודרת ופקודה שאבשלום נתן למשרתים שלו מראש. הסיבה לתוכנית הזו התחילה מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ, כלומר מאז אותו יום שבו אמנון פגע בתמר, שהייתה אחותו של אבשלום, ומאז אבשלום פשוט חיכה להזדמנות להחזיר לו על כך.