שמואל ב, פרק י״ד, פסוק ט״ו

תארו לעצמכם שאתם צריכים לבקש בקשה חשובה מאדם מכובד מאוד, אבל כולם מסביב מזהירים אתכם שכדאי לכם לשתוק כי הוא עלול לכעוס. האישה החכמה מתקוע עמדה בדיוק במצב הזה. עכשיו היא מגלה לדוד המלך את האמת ומסבירה לו למה היא סיפרה לו סיפור מומצא במקום לבקש ממנו ישירות להחזיר את בנו אבשלום. היא מסבירה שהיא בחרה לעשות אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כלומר להשתמש בסיפור מומצא, פשוט מתוך פחד. היא אומרת למלך כִּי יֵרְאֻנִי הָעָם, והכוונה היא שהאנשים סביבה הפחידו אותה. הם הזהירו אותה שהמלך עלול לכעוס עליה מאוד על כך שהיא מתערבת בעניינים המשפחתיים הרגישים שלו. למרות הפחד הגדול, היא אזרה אומץ והחליטה לנסות. היא קיוותה שאוּלַי יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אֲמָתוֹ, כלומר שאולי בזכות הסיפור המלך יסכים לבקשתה. המטרה שלה הייתה שדוד המלך יבין שהסיפור הוא בעצם עליו, וכפי שהוא פסק ברחמים וסלח לבן בסיפור שלה, כך הוא ירחם על בנו שלו ויחזיר אותו הביתה.