יצא לכם פעם לראות אדם עצוב מאוד ולשאול אותו מיד "מה קרה?" או "איך אפשר לעזור?". זה בדיוק מה שעושה דוד המלך כשהוא פוגש את האישה מתקוע. המלך שואל אותה מַה לָּךְ. הוא לא רק מנסה להבין מה הבעיה שלה, אלא גם מתפלא. בדרך כלל, אישה הייתה מגיעה למשפט יחד עם בעלה או עם קרובי משפחה שידברו בשמה. המלך תוהה למה היא הגיעה לגמרי לבדה ומה הצרה הגדולה שגרמה לה להיראות כל כך כאובה.
האישה עונה לו ופותחת במילה אֲבָל. בשפה שלנו היום, המילה הזו בדרך כלל מראה על ניגוד, אך כאן המשמעות שלה היא פשוט "באמת" או "אכן". מיד לאחר מכן היא אומרת לו אִשָּׁה אַלְמָנָה אָנִי וַיָּמָת אִישִׁי. אולי תשאלו את עצמכם: אם היא אלמנה, ברור שהבעל שלה מת! למה היא צריכה לומר זאת פעמיים? התשובה הפשוטה היא שזו דרכו הטבעית של אדם שבוכה על הגורל שלו, לחזור על הדברים כדי להדגיש כמה קשה לו. בנוסף, באותם ימים קראו לפעמים "אלמנה" גם לאישה שבעלה רק עזב אותה. לכן, היא הייתה צריכה להבהיר למלך שבעלה באמת מת, וכעת היא נותרה לגמרי לבדה, ללא אף אחד שיוכל לעזור לה או לדבר בשמה.