כאשר יואב בן צרויה מזהה כי כמיהתו של דוד המלך אל בנו הגולה אבשלום גוברת, הוא רוקם תחבולה פסיכולוגית מבריקה כדי לעורר את רחמי המלך ולהביאו להשבת הבן. לשם כך, הוא מחליט להציג בפני המלך דרמה אנושית מבוימת שתגרום לדוד לחרוץ משפט, ובכך להרשיע את עצמו על יחסו לאבשלום.
לצורך המשימה, שולח יואב להביא אִשָּׁה חֲכָמָה מהעיר תְּקוֹעָה. רוב הפרשנים מסכימים כי הבחירה בעיר זו אינה מקרית; תקוע נודעה בשפע שמן הזית המשובח שבה, ועל פי מסורת חז"ל, צריכת שמן זית מרבה חכמה ועל כן החכמה הייתה מצויה באנשי המקום [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. בנוסף, תקוע שכנה באזור הררי סמוך לירושלים, ואנשי ההרים ידועים בטבעם כפיקחים, בעלי תושייה, חזקים ואמיצי לב [מלבי"ם, אברבנאל]. אותה אישה הייתה כנראה מפורסמת בעירו בחכמתה יוצאת הדופן, שכללה גם מומחיות בחיבור ובשימוש במשלים [חומת אנך].
אמנם יואב הוא ששם את מילות המשל בפי האישה, אך בכל זאת היה לו צורך קריטי באדם חכם. אישה רגילה עלולה הייתה להיבהל ממעמדו וממוראו של המלך, להתבלבל, להשמיט או להוסיף פרטים שהיו הורסים את המהלך המדויק [אלשיך]. כמו כן, יואב הבין שהשיחה עם המלך תהיה דינמית; האישה נדרשה לאלתר, להגיב נכונה לשאלות בלתי צפויות, ולדעת לערוך את דבריה בשכל ובאופן הגיוני ומשכנע [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
יואב בוחר להציג אותה כאלמנה משום שדוד המלך נודע כ"אבי יתומים ודיין אלמנות", ודמות כזו תבטיח את רחמיו ותמנע ממנו להשיב את פניה ריקם [אברבנאל]. הוא מורה לה לעטות על עצמה דמות של אישה השרויה בצער עמוק, ונותן לה שלוש הנחיות מדויקות: תחילה הוא אומר לה הִתְאַבְּלִי נָא, כלומר עשי עצמך כאבלה, הרבי בקינות וביללות [מצודת דוד]. המילה נָא מורה על תכיפות – עליה להתחיל לנהוג באבלות באופן מיידי כדי שההתנהגות תהפוך לטבעית עבורה והמלך ואנשיו לא יזהו שמדובר בתחפושת [מלבי"ם].
לאחר מכן הוא מצווה עליה וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל, ולבסוף – וְאַל תָּסוּכִי שֶׁמֶן, כלומר, אל תמשחי את עורך בשמן ואל תשתמשי בתמרוקים וקישוטי גוף [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. המטרה היא שמראה פניה וגופה ישקפו עצבות אמיתית, כדי שהופעתה החיצונית לא תסתור את סיפורה הטראגי [אלשיך].
באמצעות פעולות אלו, יואב מבקש: וְהָיִית כְּאִשָּׁה זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת. ההזנחה החיצונית נועדה לשדר למלך שהיא אבלה זמן רב וכי התייאשה מלהינשא מחדש וללדת ילדים נוספים, דבר שיעצים את רחמיו עליה [אברבנאל]. מעניין לציין כי יואב נמנע במכוון מלומר לה "והיית כאישה אלמנה", אלא השתמש בביטוי הכללי "מתאבלת על מת", כדי לא "לפתוח פה לשטן" ולא לגזור עליה אלמנות אמיתית באמצעות מילותיו [אברבנאל].