תגובת המלך לדברי האשה ניתנת באופן נחרץ ומתוך מעורבות רגשית עמוקה, לאחר שהשתכנע בכנות דבריה. המלך מציע לה את חסותו הישירה ונוטל על עצמו את הטיפול בסכסוך המשפחתי.
הפרשנים מסבירים כי הצירוף המדבר אליך מכוון לאותו אדם מבני המשפחה שתובע ממנה באיומים להסגיר את בנה לידיו כדי להמיתו [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. על כך מורה לה המלך: והבאתו אלי - הפני אותו אליי או בואי עמו לפניי [ביאור שטיינזלץ]. מתעוררת השאלה כיצד אשה בודדה יכולה להביא בכוח אדם המאיים עליה אל המלך. תשובה לכך נמצאת בניתוח דקדוקי של המילה והבאתו; פועל זה מנוסח בלשון זכר, אף שהמלך מדבר אל אשה. מכאן נלמד כי המלך לא פנה במילה זו לאשה עצמה, אלא לאחד מנעריו שעמדו שם, והורה לו להתלוות אליה ולסייע לה להביא את הרודף, שכן לא הייתה מסוגלת לעשות זאת לבדה [רד"ק].
בהבטחה זו, המלך פוטר את האשה לחלוטין מהחובה למסור את בנה [מלבי"ם]. הוא מצהיר כי יזהיר את הרודף ולא יאפשר לו עוד לגעת בך, כלומר לפגוע בה או לכפות עליה את מסירת הבן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, קיימת הבחנה דקה וחשובה בדברי המלך. הוא מבטיח שהרודף לא ייגע "בך" - באם עצמה, אך בשלב זה הוא נמנע מלהבטיח מפורשות שגואל הדם לא יהרוג את הבן. הסיבה לכך היא שהגנה מוחלטת על רוצח מפני גואל הדם מנוגדת לדין תורה [מלבי"ם]. המלך מבין כי קרובי המת פועלים מתוך חמת זעם, ולכן הוא מתחייב בשלב ראשון רק להגן על האשה מפני רדיפתם [אלשיך]. הבטחה חלקית זו, המתמקדת בשלומה של האם בלבד, היא שתניע את האשה להמשיך ולבקש בהמשך הגנה מפורשת ושבועה גם על חיי בנה [אלשיך].