שובו של אבשלום לירושלים מלווה בהגבלות חמורות מטעם המלך, המונעות ממנו חזרה למעמדו הטבעי ומבטאות ריחוק והסתייגות. הוראת המלך מורכבת משני תנאים ברורים [מלבי"ם].
התנאי הראשון נוגע לאופן כניסתו לעיר, המבוטא במילה יִסֹּב, שמשמעותה הבסיסית היא שעליו לפנות לביתו [ביאור שטיינזלץ]. אולם, מעבר להכוונה הפשוטה, הדרישה היא שאבשלום לא ייכנס דרך הרחוב הראשי בשמחה, בכבוד ובליווי כלי נגינה, כפי שמקובל אצל בני מלכים השבים ממרחק. תחת זאת, עליו ללכת בדרך עקלתון, להקיף את העיר ולהיכנס לביתו דרך שבילים נסתרים ולא מפורסמים [מלבי"ם, אברבנאל]. מטרת דרישה זו היא למנוע מאבשלום להופיע בראש חוצות ביד רמה ובגאווה, לאור החטא החמור שחטא [אברבנאל].
התנאי השני הוא ניתוק הקשר האישי, כפי שנאמר וּפָנַי לֹא יִרְאֶה, שכן המלך מצהיר במפורש כי אינו מעוניין לראות אותו כלל [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. בהתאם להוראות אלו, אבשלום אכן פונה לביתו וחי בנפרד, מבלי לפגוש את המלך.