תיאור משפחתו של אבשלום שופך אור על מניעיו העתידיים ועל הנתק העמוק מאביו.
הולדת שְׁלוֹשָׁה בָנִים לאבשלום טומנת בחובה טרגדיה, שכן כולם מתו באותה התקופה. אובדן זה מסביר מדוע בהמשך הסיפור אבשלום מציב לעצמו מצבה בטענה שאין לו בן שיזכיר את שמו. חוסר בנים זה הוא שעורר בו את התשוקה למרוד ולזכות במלכות, כדי להותיר אחריו זכר עולם [מלבי"ם].
אזכור הילדים נועד גם להדגיש את עוצמת הניכור מצד דוד. בדרך טבעית, סבים קשורים ומשתוקקים לנכדיהם אף יותר מלבניהם, קל וחומר כאשר מדובר בילדי שעשועים ובבת יפהפייה. למרות זאת, על אף שהיו לאבשלום בנים ובת, דוד עמד בסירובו ולא הסכים לראות אותו [אברבנאל].
באשר לבת, וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר, מסתבר שאבשלום קרא לה על שם אחותו. בחירת השם מעידה על הקשר העמוק והמיוחד שהיה ביניהם, בפרט לאחר שלא ידוע מה עלה בגורלה של תמר האחות [ביאור שטיינזלץ]. בת זו מתוארת כאִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה, שניחנה ביופי רב.