דוד המלך מזהה תפנית חריגה בשיחה. כאשר האשה עוברת במפתיע מתיאור כאבה האישי על בנה לביקורת מוסרית ולאומית על התנהלות המלך, דוד חושד שאין מדובר באשה פשוטה שבאה לבקש עזרה, אלא במהלך מתוכנן בעל מניעים נסתרים [ביאור שטיינזלץ]. לכן הוא שואל הֲיַד יוֹאָב אִתָּךְ, כלומר, האם חכמתו של יואב היא שעומדת מאחורי דבריך [מצודת דוד].
האשה מודה מיד באמת ומצהירה אִם אִשׁ לְהֵמִין וּלְהַשְׂמִיל מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. משמעות הביטוי היא שאין כל אפשרות לנטות ימינה או שמאלה מדברי המלך, שכן אבחנתו מדויקת ואמיתית לחלוטין ומעידה על חכמתו הרבה [רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים נחלקו בביאור המילה החריגה אִשׁ:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נכתבה בכתיב חסר (ללא האות יו"ד) ומשמעותה היא "יֵשׁ", בדומה להופעות נוספות במקרא.
מנגד, יש המפרשים את המילה כפשוטה, מלשון "אִישׁ", והכוונה היא: האם ישנו איש אחר שציווה אותי לנטות ימין ושמאל? אלא הכל בדיוק כפי שאמר המלך [רד"ק]. פירוש זה גם מדגיש ששום איש אחר מלבד יואב, המכיר היטב את דרכי המלך ומשפטיו, לא יכול היה לטוות תוכנית כזו [מלבי"ם].
לבסוף, האשה מפרטת את מידת המעורבות של יואב בשני שלבים: הוּא צִוָּנִי משמעו שהוא זה שיזם את המהלך ושלח אותי אל המלך, וְהוּא שָׂם בְּפִי... אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה משמעו שהוא ניסח עבורי את כל פרטי המשל [מצודת דוד]. יואב לא הסתפק בהנחיות כלליות, אלא חזה מראש את כל גלגולי השיחה והתגובות האפשריות של המלך, ושם בפי האשה את התשובות המדויקות לכל תרחיש, מתחילת הדברים ועד סופם [מלבי"ם].