לאחר שהתבררו הפרטים והאשה התקועית נשלחה לביתה, פונה המלך דוד אל יואב ומטיל עליו את המשימה להוציא אל הפועל את חזרתו של אבשלום. הפרשנים נחלקו בהבנת המילה עָשִׂיתִי, מחלוקת הנובעת מהבדלי גרסאות וקריאה.
לפי הקריאה המקובלת שבה נכתב ונקרא עָשִׂיתִי בגוף ראשון, המלך מצהיר בפני יואב כי הוא שמע בקולו, והחליט לעשות אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שיואב יעץ לו באמצעות האשה התקועית. כעת, משהסכים להעניק לאבשלום חסות, הוא מצווה על יואב שהציע זאת ללכת ולהשיבו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. קריאה זו נתמכת על ידי מסורות ספרדיות מדויקות ותרגומים קדומים, ויש ששללו לחלוטין את קיומה של גרסת קריאה אחרת על סמך הרישומים המדויקים של כללי המסורה [מנחת שי].
מנגד, קיימת מסורת קריאה שלפיה המילה נקראת עָשִׂיתָ בגוף שני. לפי אפשרות זו, המלך פונה ליואב ואומר לו: הרי אתה הוא זה שעשית את הדבר הזה, ואתה יזמת את שליחת האשה התקועית כדי לסבב את פני הדברים ולהחזיר את אבשלום [רד"ק, מצודת דוד]. לאור פירוש זה, ההוראה וְלֵךְ הָשֵׁב אֶת הַנַּעַר נובעת מכך שיואב הוא היוזם, ועל פי הכלל כי "המתחיל בדבר אומרים לו גמור", מוטל עליו להשלים את המהלך שהוא עצמו התחיל וללכת להביא את אבשלום [מלבי"ם, מצודת דוד].