שמואל ב, פרק י״ד, פסוק ט׳

תחשבו רגע, איך אפשר להגיד למלך שהוא טועה, בלי להכעיס אותו? האישה החכמה מתקוע עמדה מול המלך דוד. המלך הבטיח לה הבטחה קטנה שישמור על הבן שלה, אבל היא לא הסתפקה בזה ורצתה להיות בטוחה לגמרי שהוא באמת יפעל כדי לעזור. לכן, היא משתמשת בחוכמה שלה ומדברת אליו בצורה מיוחדת. היא אומרת את המילים עָלַי... הֶעָוֹן, שזה אומר שהאשמה תהיה עליה. אבל האמת היא, שהיא מתכוונת בדיוק להפך! היא רומזת למלך בעדינות: אם לא תפעל עכשיו בנחרצות כדי להציל את הבן שלי, האשמה תהיה דווקא עליך, כי יכולת לעזור ולא עשית זאת. כדי לשמור על הכבוד של דוד, היא מיד מוסיפה תפילה ואומרת ש וְהַמֶּלֶךְ וְכִסְאוֹ נָקִי. כלומר, היא מביעה תקווה שהמלך באמת יעשה את הדבר הנכון ויציל את הבן שלה, וכך יישאר נקי לגמרי מכל אשמה.