קרה לכם פעם שהשלמתם עם אדם קרוב אחרי נתק ארוך, אבל עדיין הרגשתם שמשהו קטן נשאר קצת אחרת? זה בדיוק מה שקורה במפגש בין דוד המלך לבנו אבשלום. אחרי שיואב מבין שאבשלום יעשה הכל כדי להשיג את מה שהוא רוצה, הוא ניגש אל דוד וסולל את הדרך לפגישה ביניהם. דוד קורא לאבשלום, שמגיע ומשתחווה לפניו בכבוד ובהכנעה.
במבט ראשון, נראה שהכל הסתדר והיחסים חזרו להיות טובים. דוד מתנהג אל בנו באהבה וברחמים של אב. אבל אם נשים לב היטב למילים, נגלה מסר סמוי. נאמר וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְאַבְשָׁלוֹם. התוספת של האות למד במילה לְאַבְשָׁלוֹם מלמדת אותנו שזו לא הייתה נשיקה רגילה על הפה, אלא נשיקה מרוחקת יותר, על היד, הכתף או הגוף. דרך הנשיקה הזו, דוד רצה להעביר לאבשלום מסר שקט: אני אומנם סולח לך, אבל למרות שהשלמנו, אני לא מתכוון לתת לך להיות המלך הבא אחריי.