שמואל ב, פרק ט״ו, פסוק א׳

יצא לכם פעם לראות מישהו שמתחיל להתנהג כמו המנהיג, עוד לפני שבכלל נתנו לו את התפקיד? זה בדיוק מה שקרה עם אבשלום, בנו של דוד המלך. לאחר שדוד סלח לאבשלום והם השלימו, אבשלום הבין שאביו מתכנן להמליך אחריו את שלמה הצעיר. מכיוון שדוד כבר היה זקן וחלש, אבשלום החליט לתפוס את השלטון ולמרוד עוד בחיי אביו. המילים וַֽיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן מתארות את התקופה הזו, מיד אחרי הסליחה, שבה אבשלום מתחיל בהכנות המעשיות למרד. כדי להראות לכולם שהוא המלך הבא, הוא מתחיל לאסוף ולקנות דברים מפוארים, וזה הפירוש של המילה וַיַּעַשׂ. הוא רוכש לעצמו מֶרְכָּבָה, שהיא עגלה מהודרת המיועדת לרכיבה, יחד עם וְסֻסִים. באותם ימים, התורה אסרה אפילו על מלכים להרבות בסוסים, ולכן הצעד הזה של אבשלום, שעוד לא היה מלך, היה נועז וחריג מאוד ונועד להפגין סמכות של מלך גדול וחשוב. כדי להעצים את הרושם, הוא העמיד וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו. אלו היו חמישים אנשים שתפקידם היה לרוץ ברגל לפני המרכבה שלו. כדי שהם יוכלו לרוץ במהירות עצומה, הם עברו תהליך גופני מיוחד שהפך אותם לרצים מהירים במיוחד, וכך כל מי שראה אותם הבין שאבשלום מכין את עצמו למלוכה.