אבשלום פועל בשיטתיות ומנצל את מעמדו כדי לזכות באהדת הציבור ולערער את שלטון אביו. הוא פונה לכל אדם המגיע לבקש משפט, ונוהג בו בחמימות רבה, וכך גורם לאנשים להתחיל לחבב את בן המלך המקבל אותם בסבר פנים יפות [ביאור שטיינזלץ].
המשמעות של המילה וַיְגַנֵּב מוסברת כשימוש בחלקלקות לשון ובדברי כזב. באמצעות דיבורים אלו, אבשלום הצליח למשוך אליו את העם, וכביכול לגנוב את לבם ונאמנותם מאת דוד המלך ולהעבירם אליו [מצודת דוד, רלב"ג].
מעשה הרמייה של אבשלום היה רחב ומתוחכם ולא הוגבל רק להמוני העם. הוא גנב גם את לבו של דוד אביו, כאשר העמיד פנים שהוא הולך לקיים נדר לעבוד את ה'. מעבר לכך, אבשלום הצליח לגנוב את דעתם של מאתיים ראשי סנהדראות. הוא השתמש במכתב רשמי מאת המלך שהתיר לו לקחת עמו שני מלווים, אך הציג את המכתב למאה זוגות שונים של דיינים. בעקבות זאת, כל אותם מאתיים מנהיגים רוחניים הצטרפו אליו כשהם סבורים בתמימות שהם מוזמנים רשמית, מבלי לדעת שהם משמשים כלי בתוכנית המרד שלו [חומת אנך].