עזיבתו של דוד מלווה באבל המוני ובתנועה גדולה של אנשים אל מחוץ לעיר, כאשר מסע הנדודים מתקדם לעבר השטחים הפתוחים.
הפרשנים מסכימים כי המילים וכל הארץ מתייחסות לתושבי המקום ואנשי העיר ירושלים שדוד עבר בתוכם, אשר שמעו על המתרחש ובכו בקול גדול. לעומת זאת, הביטוי וכל העם מכוון לאנשיו של המלך ההולכים עמו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], או לתושבי ירושלים שהצטרפו למסע [מלבי"ם]. על פי רש"י, הסיבה שהכתוב מתאר אותם כעברים היא שהמלך עמד במקומו, והעם חלפו על פניו והלאה ממנו.
בהמשך מתואר מסלול ההליכה, והפרשנים מציגים שתי עמדות לגבי אופן התנועה של המחנה. גישה אחת מסבירה כי הכפילות בפסוק, המציין שוב כי העם עוברים, מלמדת על פיצול לשני מחנות. בעוד שהמלך עבר בנחל קדרון, הנמצא מדרום לירושלים [ביאור שטיינזלץ], העם עברו בנתיב אחר על פני רוחב הדרך [מצודת דוד, מלבי"ם]. מנגד, ישנה דעה כי לא היה פיצול, אלא שכל העם עברו יחד עם המלך בנחל קדרון [רד"ק].
לגבי היעד, הפרשנים מבארים כי המילים את המדבר משמעותן אל הדרך הסמוכה למדבר. כולם כיוונו את פניהם אל עבר אזור זה, המוגדר בדרך כלל כמקום מרעה לבהמות, אשר יכול להיות קרוב או רחוק מן העיר [רד"ק].