בריחתו של דוד מירושלים מפני אבשלום נעשית בשלבים ובלחץ רב. תחילה וַיֵּצֵא המלך מביתו יחד עם כל בני משפחתו המורחבת [מלבי"ם]. יציאה זו נעשית בְּרַגְלָיו, הליכה רגלית שנובעת ממהירות הבריחה והדחיפות, שבעטיין לא הספיקו אפילו לקחת עמם בהמות רכיבה [אברבנאל]. עם זאת, יש הרואים בהליכה הרגלית צעד טקטי ומכוון שנועד להסוות את זהותו של דוד. ההנחה היא שאדם הרואה חבורה הולכת ברגל לא יעלה בדעתו שמדובר במלך, וכך יקל על דוד להימלט ללא פרסום ותשומת לב [רלב"ג].
בטרם עזיבתו הסופית, וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת. דוד בוחר להשאיר מאחור את נשותיו הרשמיות למחצה, מתוך הנחה שאיש לא יעז לפגוע בהן לרעה [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהן מכונות כאן פילגשים, מעמדן כלל קידושין לכל דבר, ולכן במקומות אחרים במקרא הן נקראות בפשטות "נשים" [אברבנאל].