בעת בריחתו מירושלים, מגיע דוד לנקודת ציון דרמטית שבה מתרחש מפגש גורלי עם אחד מאנשי סודו.
הכתוב מציין כי דוד בָּא עַד הָרֹאשׁ, כלומר הגיע אל פסגת הר הזיתים [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ביחס למילים אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים, הפרשנים מציעים מספר כיווני חשיבה. הגישה המרכזית מסבירה כי ממקום גבוה זה ניתן היה להשקיף לעבר האוהל שבו שכן ארון הברית, ולכן היה זה מנהג קבוע להשתחוות שם מול הארון לבאים לירושלים [רש"י, מצודת דוד], ואולי אף היה שם מקום תפילה מוסדר או מזבח [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את ההשתחוויה כפעולה ייחודית לאותו רגע: דוד, שלא ידע אם יזכה לשוב לירושלים, השתחווה כמי שנפרד ממקום המקדש, בדומה לאדם הנוטל רשות מאוהבו בטרם יציאתו לגלות [רד"ק]. גישה נוספת שוללת את הקשר להשקפה על הארון, וטוענת כי דוד עלה לפסגה כדי להתפלל ולהשתחוות לה' בעקבות הבשורה הקשה על בגידתו של אחיתופל, וביקש מה' שיסכל את עצתו [אברבנאל].
בדיוק ברגע זה מופיע חוּשַׁי הָאַרְכִּי, רעו ואיש סודו של המלך [ביאור שטיינזלץ], שנקרא כך על שם מקום מוצאו [רד"ק, מצודת ציון]. הופעתו מתוארת כשהוא קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ, בגדיו קרועים וראשו מכוסה עפר, כאות לאבל כבד, צער והשתתפות בצרתו של דוד, ומתוך כוונה לצאת עמו לגלות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. הגעתו של חושי בדיוק בשעת התפילה עוררה בדוד את ההבנה שזוהי התשובה האלוהית לבקשתו, ואף שמו, הארכי, רמז למילה ארוכה ומרפא, כלומר שהוא יהיה התרופה למכה שהנחית עליו אחיתופל [אברבנאל].
ברובד הדרש, חז"ל מתארים מפגש טעון הרבה יותר. על פי מדרש זה, חושי הגיע כדי למחות בדוד שמתוך ייאושו שקל לעבוד עבודה זרה. בין השניים התפתח דיון נוקב על שורש הטרגדיה, שבו חושי הוכיח את דוד כי המרד של אבשלום הוא תוצאה ישירה של לקיחת אשת יפת תואר במלחמה, שכן התורה מסמיכה את פרשת יפת תואר לפרשת בן סורר ומורה. עם זאת, חושי השתמש באותה סמיכות פסוקים כדי לנחם את דוד, ורמז לו שכשם שבן סורר ומורה נידון למיתה, כך גם אבשלום ימות בסופו של דבר ולא יצליח להרוג את אביו, ובכך נחה דעתו של דוד [חומת אנך, אברבנאל].