המרד נגד דוד המלך מגיע לנקודת מפנה דרמטית, כאשר דמויות מפתח עורקות וההמונים מתלכדים סביב המנהיג החדש. גיוסו האסטרטגי של היועץ הבכיר בממלכה הופך את ההתקוממות מאיום מקומי לסכנה לאומית ממשית ומתרחבת.
אבשלום פועל לצרף אליו את אחיתופל, שהיה יועצו של דוד ונחשב לאדם החכם ביותר בישראל שעל פיו יישק דבר [ביאור שטיינזלץ]. הפנייה לאחיתופל נעשית בזבחו, כלומר בעת שאבשלום הקריב את זבחיו [מצודת דוד]. רוב הפרשנים מסבירים כי אבשלום שלח להביא את אחיתופל מעירו מגלה אל חברון, שכן הוא חשש לפנות אליו בעודו בירושלים. החשש היה שאחיתופל יסרב לשתף פעולה עם המרד וימהר לחשוף את התוכנית בפני דוד. לכן, אבשלום המתין להזדמנות שבה שהה בחברון כדי ליצור עמו את הברית [רלב"ג, אברבנאל, רד"ק].
מנגד, ישנה גישה המפרשת את השליחות באופן הפוך: אבשלום לא קרא לאחיתופל אליו, אלא שלח אותו להסתתר. על פי תפיסה זו, המטרה הייתה להרחיק את אחיתופל מעירו למקום מחבוא, כך שכאשר דוד יגלה את דבר המרד ויזדקק בדחיפות לעצתו של יועצו הבכיר, הוא לא ימצא אותו, בעוד אחיתופל ימתין מוכן בסתר לסייע לאבשלום בשעת הכושר [מלבי"ם].
כדי להעצים את כוחו, אבשלום נקט בעורמה. הוא ביקש מדוד אישור בכתב לקחת עמו שני אנשים, והציג את האישור בכל פעם לזוג אנשים אחר. כך הצליח לאסוף מאתיים איש שהצטרפו אליו בתמימות, מתוך מחשבה שהם פועלים בשליחות המלך דוד [אברבנאל].
כתוצאה ממהלכים אלו, הקשר, מונח המתאר מרד משום שהמורדים קושרים עצמם יחד לאגודה אחת, הפך להיות אמיץ, כלומר חזק ויציב [מצודת ציון]. התנועה צברה תאוצה רבה, ומחנהו של אבשלום היה הולך ורב, כאשר בכל רגע נתון נוספו אליו עוד ועוד אנשים מכל רחבי הארץ שהצטרפו לשורותיו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].