לאחר שאיתי הגיתי מביע את נאמנותו המוחלטת ומסרב לעזוב, דוד מקבל את החלטתו ומאפשר לו להצטרף למסע הנדודים.
הפרשנים מסכימים כי הקריאה לֵךְ וַעֲבֹר משמעותה אישור לעבור ולהצטרף אל שאר העם ועבדי המלך ההולכים עמו, וזאת משום שאיתי עמד על דעתו שלא להיפרד מדוד [רש"י]. בעקבות אישור זה עבר איתי יחד עם כׇל־אֲנָשָׁיו וְכׇל־הַטַּף, כלומר הגדוד הפלשתי כולו על משפחותיו הצטרף למסעו של דוד [ביאור שטיינזלץ].
מעבר זה של איתי ואנשיו יחד עם מחנה דוד כולו נעשה מתוך שבר גדול. ההליכה לוותה בבכי ובמספד של העם, ואף יושבי הארץ בכו בראותם את המלך במצוקתו. מסע זה לא פנה אל עיר מיושבת, אלא כוון ישירות אל עבר המדבר, מקום חרב ושומם [אברבנאל].