דוד עוזב את ירושלים ויוצא לדרכו, כשהוא מלווה באנשיו שעוצרים עמו בנקודת כינוס. הביטוי וְכׇל־הָעָם בְּרַגְלָיו מתאר את האנשים שהלכו עמו, ליוו אותו והלכו אחריו [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], כאשר הכוונה היא לקבוצות האנשים שיפורטו מיד בפסוקים הבאים [מלבי"ם].
הפמלייה עצרה בנקודה הנקראת בֵּית הַמֶּרְחָק. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר במקום פיזי המרוחק מירושלים. באופן מדויק יותר, זהו הבית הקיצוני והרחוק ביותר מבין הבתים שעמדו מחוץ לחומת העיר [מצודת דוד, אברבנאל]. מטרת העצירה במקום מרוחק ומבודד זה, הרחק מעין רואה, הייתה לאפשר לדוד לאסוף ולקבץ אליו את כל אנשיו בטרם ימשיכו הלאה [מלבי"ם, אברבנאל].
לצד המשמעות הגיאוגרפית, קיים גם רובד דרשני למושג בֵּית הַמֶּרְחָק, המצביע על נתק. לפי דרשה זו, המרחק רומז לריחוק חברתי, המלמד שבאותה עת נידו את דוד ואנשים פרשו ממנו [רד"ק].