טרם יציאתו הפומבית לחברון, הכין אבשלום את הקרקע למרד ושתל סוכנים חשאיים מטעמו ברחבי הארץ [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. הוא שלח מְרַגְּלִים, כלומר שליחי חרש, והורה להם להמתין לאות המוסכם לתחילת המלוכה: כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר (המילה "כשמעכם" פותחת באות כ"ף [רד"ק, מנחת שי]).
באשר לתפקידם של מרגלים אלו בעת הישמע האות, עולות מהמקורות שתי גישות. מחד, יש הסבורים כי מטרתם הייתה מודיעינית: לחקור את הלך הרוח בציבור, להכריז על המלכת אבשלום ולשמוע כיצד העם מגיב לבשורה [מצודת דוד]. מאידך, יש המפרשים כי תפקידם לא היה איסוף מידע כלל, אלא הסברה והרגעה. על פי גישה זו, תקיעת השופר הפתאומית עלולה הייתה לעורר בהלה בקרב העם, ולכן תפקיד הסוכנים היה להרגיע את ההמונים ולהסביר להם שאין סיבה לפחד. הם נדרשו להדגיש כי אבשלום מלך דווקא בחברון, המקום שבו החל גם דוד אביו את מלכותו, והכל במטרה ליישב את דעת העם ולמנוע התקוממות נגדו [אברבנאל].