הצטרפותו של אחיתופל, איש מיושב ופיקח, למרד של אבשלום הנמהר והכריזמטי, עוררה דאגה עמוקה. ברית זו היוותה איום אסטרטגי משמעותי, והיא זו שהובילה לתגובה המיידית ולתפילה נואשת להתערבות אלוהית [ביאור שטיינזלץ].
בביאור המילים וְדָוִד הִגִּיד לֵאמֹר, רוב הפרשנים מסכימים כי הפסוק חסר אותיות וכוונתו היא שהדבר הוגד לדוד על ידי שליח. כלומר, חסרה האות למ"ד לפני שמו של דוד, וכן חסר תיאורו של המגיד עצמו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים את הפסוק כפשוטו, שדוד הוא זה שהגיד את הדברים לאחר ששם לב שאחיתופל איננו עמו והבין שהוא חבר למורדים [מלבי"ם]. דוד שיתף את אנשיו בבשורה הקשה כי אחיתופל נמצא בַּקֹּשְׁרִים, כלומר באגודת המורדים [מצודת ציון]. השימוש במילה לֵאמֹר מלמד שדוד אמר זאת כדי לעורר תגובה, בתקווה שמישהו מאנשיו ישכיל להציע תחבולה שתוכל להפר את העצה. משראה שאין איש שמסוגל לכך, פנה בתפילה ישירה אל ה' [אלשיך].
בתפילתו מבקש דוד: סַכֶּל־נָא אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְהֹוָה. משמעות המילה סַכֶּל היא לקלקל ולהפוך את העצה לטפשות [רש"י, מצודת ציון]. הפרשנים מציגים שתי דרכים שבהן תפילה זו יכלה להתגשם: האחת, שה' יגרום לאחיתופל עצמו לאבד את חכמתו ולייעץ עצה טפשית. השנייה, שה' יתערב בתפיסתו של אבשלום, ויגרום לו לחשוב בטעות שעצתו של אחיתופל היא עצה גרועה וסכלה [מצודת דוד, חומת אנך]. בסופו של דבר, תפילה זו התקבלה ונענתה כאשר ה' זימן לדוד את חושי הארכי, שעצתו התקבלה על ידי אבשלום במקום עצת אחיתופל [אלשיך, חומת אנך].