ברגע של משבר וטלטלה, עומד דוד המלך ועורך מעין מסדר צבאי של נאמניו. כאשר נאמר עֹבְרִים עַל־יָדוֹ או עַל־פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הכוונה היא שהמלך עומד במקומו בעוד שאנשיו חולפים על פניו ובסמוך אליו, והוא בוחן ופוקד כל אחד מהם כדי להחליט מי יצטרף למסעו [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
זהותם של הַכְּרֵתִי והַפְּלֵתִי נתונה למחלוקת מעניינת בקרב הפרשנים. הגישה המרכזית רואה בהם כוח צבאי: אלו הם גדודי המשמר של המלך וגיבוריו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], או יחידות ספציפיות של קשתים וקלעים [מצודת ציון ורד"ק]. מנגד, יש המזהים אותם כמשפחות ישראליות ידועות [רד"ק], כאשר גישה ייחודית מפרשת שאלו הם למעשה חכמי הסנהדרין. לפי תפיסה זו, הם נקראים "כרתי" משום שהם חותכים ופוסקים את הדין, ו"פלתי" משום שהם מבארים ענייני משפט מופלאים ומורכבים. התוספת של המילה "וכל" מעידה שאפילו שורות התלמידים שלהם עזבו הכל והצטרפו לדוד [רלב"ג].
קבוצה נוספת העוברת בסך היא הַגִּתִּים, המונים שש מאות איש בפיקודו של אתי הגתי [מלבי"ם, רד"ק]. גם לגבי מוצאם ישנן שתי תפיסות: האחת גורסת כי מדובר בפלשתים, גויים תושבי העיר גת שנספחו לצבאו של דוד [ביאור שטיינזלץ, רד"ק], ואילו השנייה טוענת כי אלו למעשה ישראלים שהתגוררו עמו בגת עוד בימים שבהם נרדף על ידי שאול, וכעת באו לעזרתו [רד"ק, מצודת ציון].
על המילים אֲשֶׁר־בָּאוּ בְרַגְלוֹ מסבירים הפרשנים כי אנשים אלו באו בגללו ובסיבתו של דוד [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], או לחלופין, שהם הלכו עמו פיזית והצטרפו למהלכו מגת [מצודת דוד, מצודת ציון].