אבשלום פונה אל העם ומציג את עצמו כרודף צדק הדואג לאזרח הפשוט, ולא כאדם תאב שלטון. בדבריו הוא מעביר מסר של אמפתיה, כאומר שאין בידו את הכוח והסמכות לסייע כעת, אך הוא עומד לצדם של הפונים אליו [ביאור שטיינזלץ]. הוא מצהיר כי אינו חושק בכתר המלוכה, אלא אך ורק בתפקיד של שופט כדי להסיר עוולות, תוך הבטחה שישפוט את העם בעצמו וללא מתווכים [מלבי"ם].
הפרשנים מסבירים כי המילה וְעָלַי משמשת כאן במשמעות של "ואלי" [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המוצאים במשמעות המילולית של המילה רובד נוסף, לפיו אבשלום מבטיח משפט צדק אפילו אם יבוא אדם לנהל תביעה נגדו אישית, ומכאן שבוודאי לא יישא פנים גם לבני משפחתו ושבטו [מלבי"ם]. מבחינת הכתיב, המילה יָבוֹא נכתבת בפסוק בכתיב מלא עם האות וי"ו, כפי שמאושר על ידי המסורה והספרים המדויקים [מנחת שי].
בתיאור האנשים שיבואו לפניו, אבשלום נוקט בביטוי רִיב וּמִשְׁפָּט. ההבדל בין המושגים הוא שהריב מתייחס לעצם הטענות של בעלי הדין, ואילו המשפט הוא פסק הדין והצדק שמאחוריו. אבשלום מכוון בדבריו לאנשים שהצדק אכן נמצא עמם במחלוקת [מלבי"ם].
את הצהרתו הוא חותם במילה וְהִצְדַּקְתִּיו, והפרשנים מסכימים כי משמעותה היא הבטחה לדון את האדם באמת ולשפוט אותו בצדק [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הצדקת הדין תתאפשר משום שאבשלום מבטיח להקדיש תשומת לב רבה כדי להבין לעומק את פרטי המשפט [מצודת דוד].