המרד נגד המלכות, שנרקם בסודיות מוחלטת ובקפידה, מגיע לנקודת האל-חזור ונחשף במלוא עוצמתו. בשלב זה, הבנייה החשאית של הקשר כבר הושלמה לחלוטין, ורק לאחר שתקעו בשופר והמרד הפך לעובדה מוגמרת, מגיעה הבשורה המרה לאוזני המלך [מלבי"ם].
וַיָּבֹא הַמַּגִּיד הוא השליח המביא את הידיעות והמודיעין מן השטח [ביאור שטיינזלץ]. תוכן הודעתו קשה וברור: הָיָה לֶב אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. משמעות הדבר היא שאבשלום כבר הכריז על עצמו כמלך, והמוני העם נוהים אחריו ותומכים בו [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
ידיעה זו אינה מותירה מקום לספק באשר למציאות החדשה. הבשורה על כך שהעם הצטרף למרד מבהירה לדוד את חומרת המצב, והיא זו שמובילה מיד להחלטתו הדרמטית לברוח. ההימלטות נועדה למנוע את תפיסתו בחיים בידי אבשלום, ובעיקר מתוך רחמיו של דוד על העיר, כדי למנוע מאבשלום להכות את ירושלים לפי חרב במהלך המרדף אחריו [אברבנאל].