בצל בריחתו של דוד מפני אבשלום בנו, צדוק ואביתר הכהנים מצייתים להוראת המלך. וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם – הכהנים משיבים את הארון אל העיר ונשארים בה בעצמם [אברבנאל].
החזרת הארון לירושלים שופכת אור על המשך מסעו של דוד. אברבנאל שולל את דעתם של פרשנים אחרים, שסברו כי דוד עלה לאחר מכן להר הזיתים כדי להשקיף מרחוק על אוהל מועד ולהשתחוות לארון. לדבריו, מכיוון שהארון היה עם דוד והוא עצמו ציווה להשיבו לעיר, אין היגיון שיעלה להר במיוחד כדי להשתחוות מולו.
מתוך כך עולה כי פרידתו של דוד מהארון נובעת משיקולים מעשיים של אדם הנמצא במנוסה. העלייה להר הזיתים הייתה פשוט חלק מתוואי הדרך הטבעי של בריחתו, או שנועדה לשמש עבורו כנקודת תצפית. ממקום זה יכול היה דוד להשקיף על הנעשה בירושלים, להסתתר בבטחה, ולהמתין למידע על תוכניותיו של אבשלום ועל עצותיו של אחיתופל אשר חבר למורדים.