אבשלום מנהל מערכה פוליטית ופסיכולוגית מתוחכמת כדי לגנוב את לב העם, תוך שהוא מנצל את נקודות התורפה של מערכת המשפט הקיימת ומציג את עצמו כחלופה אידיאלית.
כאשר אדם מגיע לדרוש משפט, אבשלום פונה אליו ואומר רְאֵה דְבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים. המילה וּנְכֹחִים משמעותה דברים צודקים שראוי לטעון אותם [מצודת ציון]. הפרשנים נחלקו במשמעות אמירה זו. יש המסבירים שלאחר שאבשלום שמע את פרטי הסכסוך, הוא מביע תמיכה מוחלטת באזרח ואומר לו כי ניכר שראיית הלב שלו נכונה והצדק עמו [מצודת דוד]. מנגד, יש הסבורים שאבשלום אומר זאת כדרך של הדרכה עוד לפני ששמע את הטענות כלל; הוא אינו פוסק שהדין עם האדם, אלא מעניק לו עצה משפטית כיצד להיערך לדיון: "הכן וסדר את דבריך כך שייראו טובים וצודקים" [אברבנאל].
לאחר רכישת האמון, אבשלום עובר להסית נגד השלטון באומרו וְשֹׁמֵעַ אֵין־לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ. גישה אחת מפרשת זאת כביקורת על תפקוד המערכת: המלך עסוק מדי ואינו פנוי לשים לב לאזרח הקטן [ביאור שטיינזלץ], והוא כשל בכך שלא מינה שופט חכם שיוכל להאזין ולהבין את עומק הסכסוך [מצודת דוד, אברבנאל]. דרך תלונה זו, אבשלום מסתיר את שאיפתו האמיתית למרוד, ומציג עצמו כמי שרק מבקש להתמנות לשופט תחת אביו כדי לתקן את המעוות [אברבנאל].
גישה אחרת מציגה רובד עמוק יותר של ביקורת כלפי שיטת המשפט של דוד המלך. על פי גישה זו, כאשר דוד היה מסתפק בדין ולא מצליח לרדת לחקר האמת, הוא היה בוחר לשלם מכיסו הפרטי. אבשלום מציג את ההתנהלות הזו כחיסרון מהותי, וטוען שדוד אינו מסוגל באמת "לשמוע" ולהבין את האמת לאמיתה. לעומת זאת, אבשלום מבטיח שאם הוא יהיה השופט, הוא ידע לרדת לעומק הדין, לברר את העובדות, ולהצדיק את הזכאי באמת [חומת אנך].