בשעת בריחתו הקשה, נאלץ דוד לסרב להצטרפותו של נאמנו למסע הנדודים, ומסביר כי נוכחותו תכביד עליו. המילה למשא מתפרשת כטורח ומעמסה [רד"ק]. הפרשנים מצביעים על שני גורמים מרכזיים לכך שחושי יהווה נטל על דוד. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שחושי היה אדם בא בימים שאינו איש מלחמה, וכיוון שכוחו תש תנועתו בדרכים הייתה כבדה ואיטית, ולכן הוא לא היה יכול לסייע במאבק הפיזי [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. זווית נוספת למעמסה קשורה במצבו של דוד עצמו, שכן כבר נמצאים עמו אנשים רבים המהווים עבורו מקור לדאגה ולצער, והצטרפות של אדם נוסף רק תגביר את הטורח הלוגיסטי והנפשי [רד"ק, אברבנאל].
חלף ההצטרפות הפיזית למסע, דוד מייעד לחושי תפקיד אסטרטגי משמעותי. במקום להיות לטורח בדרך, חזרתו של חושי לעיר תאפשר לו לסייע לדוד בעזרת חכמתו ועצתו, וכך להפר את עצת אחיתופל [רד"ק, אברבנאל].
היבט דקדוקי ייחודי בפסוק מופיע במילה וְהָיִתָ, אשר נכתבת בכתיב חסר במיוחד, ללא האות יו"ד השנייה וללא האות ה"א בסופה [מנחת שי, רד"ק].